יוּבַל רוֹכֵן אֶל יַלְקוּט בֵּית הַסֵּפֶר כְּיוֹרֵד אֶל הַמַּיִם, גּוּפוֹ מִשְׁתַּפֵּל אֶל יָדָיו הַקְּטַנּוֹת הַמְסַדְּרוֹת חֲפָצִים שֶׁל רֵאשִׁית חַיָּיו.   חִצִּים אֵינָם נִמְתָּחִים מֵאַשְׁפָּתוֹ.   בְּמָקוֹם אַחֵר, בִּזְמַן אַחֵר, כָּךְ יָכוֹל הָיָה לְהֵרָאוֹת עוֹבֵד אֲדָמָה, אוֹ אִשָּׁה כְּפוּפָה בְּצִיּוּר הַשָּׂדֶה שֶׁל מִילֶה,  מִתְאַמֶּצֶת לְהַפְרִיד אֶת גּוּפָהּ מֵהַקַּרְקַע, מַנְמִיכָה אֶת חַיֶּיהָ לְכִכַּר לֶחֶם אַחַת.   הַפָּנִים הַמֻּרְכָּנוֹת מְרֻקָּנוֹת מֵרֹב צִפִּיָּה, הַתְּנוּעָה הַמְעֻגֶּלֶת הַזּוֹ אַכְזָרִית בִּשְׁלֵמוּתָהּ.   עוֹד רֶגַע יִזְקֹף יוּבַל אֶת קוֹמָתוֹ הַמְעַטָּה, יֶאֱסֹף אֶת מִטְעָנוֹ קָרוֹב לְגֵווֹ, כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּת הָאָדָם לֶאֱסֹף אֶת כָּל פְּרִיטֵי חַיָּיו אֶל יַלְקוּט אֶחָד, סָגוּר וּמוּגָן.