הרהורי אצטדיון והערת אגב

משורר : נתן אלתרמן

ספר : קריאת משחק

שנת יציאה :

אָמַר לִי רֵעַ: גַּם נַפְשִׁי אֵינָהּ צִמּוּק וְלֹא גְּרוֹגֶרֶת

וּלְעֵת שִׁבְתִּי אֶל הַמַּקְלֵט מַמָּשׁ נִשֵּׂאתִי עַל גַּלָּיו שֶׁל הָאַלְחוּט

וְלוּ הָיָה לְאֵל יָדִי כִּי אָז אִמַּצְתִּי אֶל לִבִּי אֶת הַנִּבְחֶרֶת,

אֶת כָּל בְּחִירֶיהָ יַחַד וְכָל אֶחָד מֵהֶם לְחוּד.

 

כֵּן, גַּם אוֹתִי רִתֵּק קוֹלוֹ שֶׁל נְחֶמְיָה בֶּן אַבְרָהָם שֶׁמַּגִּיעָה לוֹ בְּהֶחְלֵט תּוֹדָה

עַל מֻמְחִיּוּת וְלַהַט וְקֹר רוּחַ וְהוּמוֹר. יֻגַּד שִׁבְחוֹ: הָיָה זֶה מַעֲשֵׂה אָמָּן.

אֵין אָנוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ פָּנִים אַךְ כְּבָר מַכָּר הוּא לָנוּ וּמוֹדָע.

וְגַם חָבִיב מִנּוֹאֲמִים רַבִּים, שֶׁכֵּן אִתּוֹ אֵינְךָ מַרְגִּישׁ כֵּיצַד עוֹבֵר הַזְּמַן…

 

כֵּן, גַּם לִבִּי עִם הָרְבָבוֹת פָּעַם: אָנָּא הַשֵּׁם הוֹשִׁיעָה נָא

וְעִמָּהֶם, בְּכָל שְׁעַת פֻּרְקָן, שִׁבַּחְתִּי לְיוֹשֵׁב מָרוֹם

וּבְדִמְיוֹנִי שִׁוִּיתִי לְנֶגְדִּי אֵיךְ סְטֶלְמַךְ אָץ קָדִימָה וְאֵיךְ שִׁיעֶ נָע

וְאֵיךְ זוֹנֵק יוֹסֵף (הַמְּכֻנֶּה יוֹסֶלֶה) מֵרוֹם.

 

קִצּוּר דָּבָר, עִם שֵׁשֶׁת הָרִבּוֹא בָּאִצְטַדְיוֹן אֲשֶׁר רָעַם

וְעִם שְׁאַר מֵאוֹת הָאֲלָפִים הָיוּ גַּם רְגָשַׁי טְבוּלִים וּמְטֻבָּלִים

בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת תְּמִימוֹת בְּהַרְגָּשַׁת תַּרְבּוּת הַגּוּף הָעֲנָקִי, הוּא גּוּף הָעָם

שֶׁעַל חוּשָׁיו אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ. דְּבָרִים שֶׁהוּא מַחְשִׁיב אֵינָם דְּבָרִים בְּטֵלִים.

 

וּבְכָל זֹאת – סָח רֵעִי – עַל אַף חֲשִׁיבוּתָם שֶׁל הַדְּבָרִים

סָפֵק הוּא אִם הָיָה זֶה, לְמָשָׁל, מִן הַהֶכְרֵחַ וּמִן הַדִּין וּמִן הַחֹק

לִרְאוֹת אֵיךְ מוֹפִיעָה בָּאִצְטַדְיוֹן וּמִתְיַשֶּׁבֶת בְּשׁוּרָה, בַּמּוֹשָׁבִים הַמְּמֻסְפָּרִים,

כִּמְעַט הַמֶּמְשָׁלָה כֻּלָּהּ, אַן בְּלוֹק.

 

אַחַד עָשָׂר שָׂרִים. אֲנִי מוֹנֶה לְפִי "דָּבָר": שָׂרַת הַחוּץ וְשַׂר הָעֲבוֹדָה,

שַׂר הַחִנּוּךְ וְשַׂר הַמִּשְׁפָּטִים וְשַׂר הַתַּחְבּוּרָה. שַׂר הַבְּרִיאוּת, שַׂר הַפִּתּוּחַ

וְשַׂר הַפְּנִים. שַׂר הָאוֹצָר וְשַׂר הַדֹּאַר. שַׂר הַחַקְלָאוּת. עַל כְּגוֹן דָּא

אוֹמְרִים גִּיּוּס כּוֹלֵל וְהִתְיַצְּבוּת מְלֵאָה. אִישִׁית. לֹא עַל יְדֵי נָצִיג שָׁלוּחַ.

 

אָכֵן הַהוֹפָעָה הַנִּמְרָצָה הַזֹּאת בּוֹלֶטֶת שִׁבְעָתַיִם אִם אֶל לֵב נָשִׂים

כִּי יֵשׁ וָיֵשׁ קְצָת מְקוֹמוֹת הִתְקַהֲלוּת עֲמָמִיִּים יוֹמְיוֹמִיִּים עַל אֹרַח

כְּגוֹן שְׁוָקִים, תַּחֲנוֹת, לִשְׁכוֹת רִשּׁוּם, תּוֹרִים שׁוֹנִים וּכְמוֹ זֶה אִצְטַדְיוֹנִים

מְפֻרְסָמִים

אֲשֶׁר עוֹד לֹא רָאוּ אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם בִּקּוּר שָׂרִים כָּזֶה וְלוּ גַּם לְלֹא צֹרֶךְ…

 

וְעוֹד יוֹתֵר תֻּטְעַם הַהוֹפָעָה הַנָּ"ל בְּאִם נִשְׁמַע, דֶּרֶךְ מָשָׁל, כִּי אוֹתוֹ יוֹם עַצְמוֹ

הוּבְאָה קְבוּצַת עוֹלִים "מֵאֳנִיָּה לַכְּפָר", וּכְמוֹ בִּשְׁאַר יָמִים (אִם לְגוּפָם נָדוּנָה)

הָיָה זֶה יוֹם תַּחֲרוּת עִם פַּחַד וּשְׁמָמָה וְעִם בְּדִידוּת אֵין קֵץ, סְפּוֹרְט לְאֻמִּי

בְּעִצּוּמוֹ,

וְאַף לֹא שַׂר אֶחָד הוֹפִיעַ בַּמָּקוֹם, לֹא כָּל שֶׁכֵּן פָּמַלְיָה שֶׁכָּזֹאת עַל הַטְּרִיבּוּנָה.

 

אַף כִּי בִּקּוּר כָּזֶה – שֶׁלֹּא כְּהוֹפָעַת הַשִּׂיא בְּרָמַת גַּן –

הָיָה מֵבִיא אוּלַי אֲפִלּוּ קְצָת תּוֹעֶלֶת

וְאַף בְּתוֹרַת סֵמֶל סְתָם, כֵּן, הוֹפָעָה סִמְלִית שֶׁל מִין שִׁתּוּף מֻפְגָּן,

הָיָה הוּא מְכַסֶּה אֶת הוֹצָאוֹת הַדֶּלֶק.

אַךְ אֵין זוֹ אֶלָּא הֶעָרַת אַגַּב. זוֹ רַק גְּנִיחַת לְוַאי קַלָּה.

הַפַּעַם לֹא נוֹסִיף כִּי אַל נֶחְטָא לַנַּחַת שֶׁשָּׂבַעְנוּ בְּיוֹמָהּ שֶׁל הַנִּבְחֶרֶת.

עֻבְדָּה הִיא: אַף הַנּוֹכְחוּת בְּפֹעַל שֶׁל כִּמְעַט מְלִיאַת הַמֶּמְשָׁלָה

לֹא, לֹא הִצְלִיחָה לְשַׁבֵּשׁ אֶת הַמַּחֲזֶה. אֵין כְּלִיל תִּפְאֶרֶת לְלֹא פְּגָם כְּזֶרֶת.

 

מָה נְכַחֵד? הָיָה זֶה תַּעֲנוּג. הָיְתָה זוֹ הֲנָאָה כְּהִלְכָתָהּ וּכְתִקּוּנָהּ

לִרְאוֹת כֵּיצַד נִבְחֶרֶת יִשְׂרָאֵל נִלְחֶמֶת בַּנְּפִילִים בְּלִי לֶכֶת תֶּמֶס כְּמוֹ דּוֹנַג.

אָכֵן אוּלַי אֵין לְדַבֵּר עַל כְּבוֹד הַלְּאֹם. לֹא כְּבוֹד הַלְּאֹם אוּלַי עָמַד בְּסַכָּנָה…

לֹא. זֹאת לֹא זֹאת. אַךְ לוּ סָפַגְנוּ שִׁבְעָה-אֶפֶס לֹא הָיִינוּ מְדַבְּרִים עַל כָּךְ בְּעֹנֶג.

 

שֶׁכֵּן בְּכָל זֹאת הִשְׁתַּלְּבוּ גַּם הִרְהוּרֵי סִפּוּק לְאֻמִּיִים… לֵאמֹר הָאֵל יוֹדֵעַ מָה צוֹפֵן

בּוֹ זֶה הָעָם

וּלְאֵיזֶה הַפְתָּעוֹת הוּא מְסֻגָּל וּמֶה עָשׂוּי הוּא לְהַרְאוֹת לְנִבְחָרוֹת שֶׁל יוֹשְׁבֵי חֶלֶד

מֵעֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִצְטַדְיוֹן שֶׁלּוֹ עַל עֲרָבָה וְעַל הָרִים וָיָם

וַהֲמוֹנִים שֶׁלּוֹ וּקְצָת מַזָּל שֶׁלּוֹ וְהַחְלָטָה לִשְׁמֹר לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה…

 

כֵּן, מִשְׁתַּלְּבִים גַּם הִרְהוּרִים כַּנָּ"ל… וְשֶׁמָּא טוֹב כִּי מֶשֶׁךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת

הֵם נִצְנְצוּ בְּרִבְבוֹת אָדָם… זֶה לִפְעָמִים מַשְׁפִּיעַ כָּךְ אוֹ כָּכָה

עַל צוּרָתוֹ וְעַל רוּחוֹ שֶׁל הַמִּשְׂחָק וְגַם אֲפִלּוּ עַל הַתּוֹצָאוֹת…

וְהָא רְאָיָה… רָאִינוּ זֹאת וְסַחְנוּ: יֵשׁ אוּלַי מוּסָר מִכָּךְ לָקַחַת.

 

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *