סִימָה שְׁכֵנָה שֶׁלָּנוּ, בַּת שְׁבַע־עֶשְׂרֵה, עוֹבֶדֶת בַּסְּטֵקִיָּה שֶׁל דּוֹד שֶׁלָּהּ, עֶזְרָא, בְּצֹמֶת פַּת. כָּל הַיּוֹם הִיא רָצָה לָתֵת לָאֲנָשִׁים קְצָווֹת שֶׁל לֵב, שֶׁל כְּנָפַיִם, שֶׁל אֵיבָרִים סוֹדִיִּים שֶׁשָּׁמְעָה עֲלֵיהֶם רַק פֹּה, אֵצֶל דּוֹ...